ההבדל בין פחד רגיל לבין חרדה
חרדה היא פחד קיצוני מאוד. תפקידו של הפחד הוא לשמור עלינו מפני סכנות שעלולות לפגוע בנו. ללא הפחד לא היינו שומרים על עצמינו מספיק והיינו עלולים להיפגע.
הפחד הוא טוב ושומר כאשר הוא מגיע במנונים רגילים. אולם, כאשר הפחד הופך לקיצוני וגדול האדם ירגיש פחד קיצוני גם מול דברים שאינם אמורים לעורר כל כך הרבה פחד. במקרה זה ניתן לומר שלאדם יש חרדה.
מה היא החרדה
החרדה היא מנגנון עתיק מאוד, בעבר כאשר האדם חי בטבע, בג'ונגלים הוא נתקל לעיתים בסכנות כגון חיות טורפות. במקרים כאלה, למד הגוף להפעיל מנגנון מיוחד, הוא הפעיל את המערכת הסימפטטית.
מערכת זו הפכה את האדם ל"מכונת מלחמה" הגוף הזרים דם רב לידיים ולרגליים כדי שהאדם יוכל להימלט על נפשו או להילחם. לצורך כך דפיקות הלב האצו, לחץ הדם עלה, והגוף ניתב את הדם לידיים והרגליים על חשבון איברים פנימיים כגון כיבה, כליות וכ'. כמו כן הגוף הפריש זיעה רבה על מנת להתקרר.
גם אז וגם כיום, כאשר האדם ניצב בפני סכנה השינויים של המערכת הסימפטטית נחווים כנרמליים לחלוטין. אם אנו נתקלים בבכנה כמו תאונת דרכים שקוראת לנו או נפילת טילים, נרגיש שזה טיבעי לחלוטין שהלב דופק מהר, שאנו מזיעים ושאנו מרגישים צורך לברוח.
הבעייה היא כאשר אנו מפרשים משהו כמסוכן ובעצם הוא לא מסוכן. זה יכול להיות דיבור לפני קהל, ציפייה לבדיקה רפואית פשוטה, ביצוע מבחן, מפגש עם עכביש או עלייה לאוטובוס. כאשר מקרים אלה נתפסים בטעות כחרדה האדם יחוש פחד קיצוני ואת הסימפטומים של דפיקות הלב, הזיעה וכו. כך אדם שעומד בפני בחינה או הרצאה בפני קהל עלול להזיע, להרגיש את דפיקות הלב ולא להבין מה קרה לו.
הימנעות
לעיתים כאשר אנו ניצבים בפני משהו מעורר חרדה כגון דיבור בפני קהל, בדיקה רפואית, נסיעה אנו חשים אי נוחות בשל החרדה שעולה. אחת משיטות ההתמודדות שאנשים נוהגים להשתמש בה היא הימנעות - כלומר להתרחק מהגורם מעורר החרדה, לא לדבר לפני הקהל, לא ללכת לבדיקה הרפואית או להימנע מנסיעה. בטווח הקצר האדם יחוש הקלה משמעותית, הוא אינו מדבר בפני קהל, או אינו עובר את הבדיקה הרפואית ולכן החרדה פוחתת. בטווח הארוך האדם משלם מחיר יקר, האדם מאמין יותר ויותר שאינו מסוגל להתמודד עם הקושי. במקרים רבים ההמנעות תגדל, ומי שפחד לשבר בפני קהל רב ונמנע מכך יתחיל להרגיש חוסר נוחות מול קהל מצומצם יותר, ואם ימשיך בהימנעות גם שם, יכולת ההתמודדות שלו תקטן עוד יותר, כן הלאה...